כאשר מתקבלת החלטה על גירושין, מדובר לרוב בתהליך שאין בו הרבה שמחה. הליך של גירושין, על כל הויכוחים והמאבקים הכלולים בו, אינו תהליך נעים ופעמים רבות הרגשות הרעים יוצאים וידם על העליונה. כיוון שמדובר בהרבה מאד מקרים במאבק שבו ה"פרסים" יכולים להיות כספיים או רגשיים, די קשה לצפות ממי מהצדדים שינסה להפגין אצילות ורוחב לב. על אף כל הקושי שבדבר, ומתוך ידיעה ברורה שקל לדרוש מאחרים דברים כאשר אנו לא חווים את מצבם, יש לקוות שהצדדים שעוברים תהליך של גירושין ינסו דווקא להפגין רצון טוב ומידות טובות.
בכל מקרה שבו שני אנשים נאבקים זה בזה, ניתן לצפות שכל צד ינסה לנצח. כאשר מנסים לנצח במאבק, יש נטייה לשכוח מהמוסר או מעשיית טוב. במקרה של גירושין הדבר בולט. פעמים רבות במהלך גירושין כל אחד מבני הזוג לשעבר מנסה לנצח ובדרך הוא מוכן לעשות דברים שברור לו שהם אינם טובים ורצויים. במאבק שעוטף גירושין כמו שמיכה מגרדת בלילה שרבי כל צד מנסה לנצח מבחינה כלכלית: לקבל יותר מזונות, לשלם פחות מזונות, לקבל נתח גדול יותר מהרכוש המשותף וכדומה. גירושין יכולים להפוך מהר מאד למלחמה כוללת שבה כל צד מנסה לכבוש יותר רווחים כלכליים. בשגרה, אנחנו יודעים לדבר גבוהה-גבוהה נגד תאוות בצע ונגד אנשים שמעניקים ערך גבוה וחשוב לכסף. אך במקרה של גירושין נדמה שלעיתים תכופות מדי אנחנו שוכחים את החינוך שקיבלנו ושאנחנו מנסים להעביר לילדינו ולפתע אנחנו עוטפים תאוות בצע פשוטה ברציונליזציה של צרכים, מחויבויות וערכי משפחה. ישנם מקרים, בכך אין ספק, שיש צדק בדבריו של אחד מהצדדים בתהליך של גירושין ושהדרישות הכלכליות שלו הן בהחלט הגיוניות ומוצדקות. אך בכמה מקרים אחרים של גירושין מדובר בתאוות בצע פשוטה? בכמה מקרים של גירושין מדובר במאבק שנובע מרצון להתעשר על חשבון הצד השני? בכמה מקרים של גירושין מדובר בקמצנות קיצונית? מדוע כאשר מדובר במקרה של גירושין אין יותר מקום להתנהגות ערכית?
גם המאבק על המשמורת במקרה של גירושין הוא דוגמה למצב שבו ערכים טובים מושלכים לפח בשם השנאה והכעס. במקרים רבים של גירושין הילדים הופכים לקלף מיקוח בין הצדדים המתגוששים. אין ספק בכך שלעיתים ההחלטה על גירושין היא ההחלטה הנכונה כיוון שבני הזוג אינם יכולים לחיות יותר ביחד. אין ספק בכך שלפעמים ההחלטה על גירושין היא טובה לילדים שרק סובלים מהחיים בבית שבו ההורים רבים ללא הרף ומתעבים אחד את השני. עם זאת, גם גירושין מוצדקים יכולים לפגוע בילדים ואין ספק שטובת הילדים חייבת להיות שיקול מרכזי בתהליך של גירושין. אנו נתקלים ביותר מדי מקרים שבהם בני זוג מדברים על טובת הילדים אבל הם למעשה משתמשים בהם ככלי ניגוח כנגד הצד השני. גירושין אינם ארץ אחרת שבה לא צריך לנהוג בצורה נאותה. דווקא וותרנות ופשרנות עשויים להיות לטובת הילדים במקרה של גירושין וחבל שאנשים רבים שוכחים זאת. ניתן לקוות שיהיו יותר מקרים של גירושין שבהם ההתנהגות הנכונה והטובה של בני הזוג לשעבר תתבסס על וותרנות ופשרנות. גירושין אולי אינם הזמן שבו אנו חושבים על מידות טובות; מוטב היה אם לא היינו שוכחים את המידות הטובות גם במהלך גירושין.
